ביהמ”ש העליון קיבל חלקית על ערעורן של רשות שדות התעופה ומספר ועדות מקומיות לתכנון ובניה על ההחלטה שקבעה את מתווה הפיצוי שישולם לבעלי נכסים המצויים בסמיכות לנתב”ג עקב תכנית נתב”ג 2000, שהגדילה את קיבולת הנוסעים מ-7 מיליון ל-16 מיליון נוסעים בשנה, עקב ירידת ערך המקרקעין.
בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורן של רשות שדות התעופה ומספר ועדות מקומיות לתכנון ובניה, על החלטה שקבעה את מתווה הפיצוי שישולם לבעלי נכסים המצויים בסמיכות לנתב”ג בגין ירידת ערך שנגרמה להם עקב התכנית להרחבת הנמל (נתב”ג 2000). השופט עוזי פוגלמן קבע כי יש לבטל את קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנוגע לקיבולת הנוסעים בנתב”ג, השיפור הטכנולוגי הצפוי, סף הרעש המזכה בפיצוי והפטור מפיצוי, ולהשיב על כנן את קביעות ועדת הערר שדנה באלפי התביעות שהגישו בעלי הנכסים.
לאורך השנים חל גידול ניכר במספר הנוסעים והמטענים העוברים בנתב”ג, אשר יצר עומס יתר על המתקנים הקיימים, הביא למצבי צפיפות קשים ופגע ברמת השירות. בשל האמור, ביקשה רשות שדות התעופה להקים מסוף נוסעים חדש ועל כן באה לעולם תכנית מתאר שנועדה להסדיר את הרחבת נתב”ג במישורים שונים (תמ”א 2/4). תוצאת הליכי תכנון אלה הייתה בין היתר הקמת מסוף הנוסעים החדש “טרמינל 3” (הידוע גם בכינויו “נתב”ג 2000”). בעקבות הדברים, הוגשו לוועדות מקומיות כ-5,000 תביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, שסכומן הכולל נאמד ב-5 מיליארד שקל.
עע”ם 683/13
